מגוון מאמרים שכתבתי במהלך השנים

מאמרים

אהבת חינם

  • אפר 28, 2015

יהי רצון ודברים אלה שכתבתי כאן יהיו לעילוי נשמתה של האישה הצדקת סעדה בת שלבייה מדר, הלא היא סבתי מצד אם עה"ש. אשר נפטרה השבוע יום שלישי, ה' באב התשס"ה. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים אמן!

 

מחר בערב ניכנס אי"ה ליום האחרון של ימי 'בין המצרים', הלא הוא תשעה באב'. יום טראגי להסטוריה עתיקת היומין של היהדות, בו נחרבו למעשה שני בתי מקדשנו ונכבשה העיר ירושלים בידי הבבלים והרומים. כל זאת כידוע לדברי חז"ל בעיקר בשל שינאת חינם! שהייתה ונשארה לצערי בתוכנו עד היום.

מסופר על צדיק אחד שעלה לשמיים וביקש לראות כיצד מתנהלים להם הענינים בגיהנום? משנכנס לשם ראה אנשים היושבים להם סביב לשולחנות עמוסים מכל טוב! כשלפניהם מונחות צלחות ענקיות, ולצידן מזלגות וסכינים ארוכים מאד. או אז יצאו להם המלצרים כשהם נושאים מגשים עמוסים במנות בשר עסיסיות ומכל מיני מטעמים תאוה לחיך. אולם משהונחו המנות המפתות על גבי צלחותיהם הענקיות של הסועדים, לא נגעו הלה באוכל המשובח שלפניהם כלל. תמה הצדיק על כך וניגש אל אחד המסובים: "מדוע אינך אוכל מן הסטיק המשובח הזה"? שאלו בתמיהה. "וכיצד זה אוכל? ענה לו האחרון בפיזור נפש ובדכדוך. שמא אינך רואה כמה ארוכים המזלגות הללו?! כך שאין ביכולתי לאכול בעזרתם ולכוונם אל תוך פי".

חשב הצדיק ותר אחר פיתרון לבעיה. לפתע צץ במוחו רעיון מבריק והוא פנה שוב אל הסועד: "ובכן מה הבעיה? פשוט קח את המזלג שלך והאכל בעזרתו את חברך היושב ממולך, וחברך יקח גם הוא אפוא את מזלגו שלו ויאכיל אותך מעברו השני של השולחן באותו האופן." נחר הסועד בבוז וקרא בזעם: "שאני אאכיל את האדם הזה?!!! על גופתי המתה ולא אעשה זאת! אפילו ואשאר רעב כל ימי חיי." הנהן הצדיק בעצב והפטיר: "כעת מבין אני מדוע הנכם נמצאים בגיהנום ומדוע נבחר דוקא עונש זה לכם. שכן באותה מידה שלא נהגתם כבוד זה בזה, סירבתם בכל מחיר לעזור אחד לשני, ושינאת חינם שררה לה תמיד ביניכם. ע"כ נמצא אפוא שזהו יהיה עונשכם: שאתם יושבים כאן ולא נהנים מן האוכל הזה בגלל סירובכם לעזור ולהאכיל זה את זה במזלגות הארוכים, בעצם רק בגלל שינאת חינם. כך שחנקתם את עצמכם במו ידיכם."

תכונתה הבולטת ביותר של סבתי ז"ל הייתה אפוא "רדיפת שלום ואהבת חינם". אני זוכר פעם כשהייתי בן שבע/שמונה בערך, ביקרתי אותה בביתה ואחד הילדים הקטנים במושב סחב את הארנק של אחיו ובו 800 שקל, והחל בתמימות לפזרם בקרב חבריו. האח גילה זאת והחל מבוהל לחפש אחר הכסף ולאסוף אותו מן הילדים. לבסוף חסרו לו עוד 200 שקל והוא החל לצעוק ולריב עם אביו ואחיו הקטן שסחב ממנו את הארנק. סבתא שלי לא פחות ולא יותר נכנסה הביתה, הוציאה מארנקה שלה 200 שקלים, והלכה ונתנה לו אותם וביקשה שיפסיקו לריב וירגעו. ואני שהייתי ילד קטן, הזיכרון הזה אינו מרפה ממני עד היום. אפילו ילדים קטנים שרבים מכות גרמו לה לבכות ולבקש מהם בערבית ובעברית הרצוצה שלה ש"יפסיקו לריב ושזה לא יפה ככה...". שלום ואהבת חינם! זה מה שהיא אהבה וחיפשה תמיד. השבוע איבדנו את שני בתי מקדשנו, ואישה צדקת ורודפת שלום שהלכה לה מעולמנו אל עולם האמת. צום קל לכולם!

 


תגובות

כל הזכויות שמורות לאתר זה 2015 ©