לאחרונה ניתן לחוש ששמים יותר ויותר דגש על נושא שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. בסוף ספטמבר 2014 חתם שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, על

אני בחור עיוור וכבד שמיעה, בן שלושים ושלוש, בוגר תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במשפטים, ובנוסף מחזיק גם ברישיונות לניהול תיקי השקעות ומתן ייעוץ

השעה היא עשר ושלושים בלילה. די מאוחר. ובחור עיוור עומד לו ברציף מס' 625 שבתחנה מרכזית החדשה בתל-אביב, ממתין לקו 351 של "מטרופולין" לנתיבות. אולם

המצב החברתי בארץ הוא לא מי יודע מה, זה כבר ידוע. ממסד הרווחה על ענפיו ושירותיו השונים לא בדיוק מצליח לעשות משהו בינתיים, וכך באופן

לרוב הורים זה הדבר הכי מגונן שישנו בעולם. הם נלחמים, דואגים, מפנקים ולא פעם מדירים שינה מעיניהם ומתרוצצים חסרי מנוח, הכול בשביל הילדים. שיהיה להם

ישנו סרט אוסטרלי נחמד, "Blind Proof" שמו, אשר הוסרט לראשונה ב1991 ובבימויה של Jocelyn Moorhouse. במבט ראשוני נראה שזהו סרט הומוריסטי, אולם למי שיעמיק וינסה

אהבה בתכ'לס, זה נושא שכבר נטחן מכל היבט וכיוון אפשריים. כתבו ספרים, חיברו שירים, ערכו מחקרים, הפיקו סרטים… איפה לא הזכירו אותו? לעתים נדמה שזהו

לפני מספר שבועות צעדנו ושוחחנו אני וידידתי, על הגשר המוביל מתחנת הרכבת ב"ארלזורוב" לבורסה, כשלפתע ביקשה את סליחתי וניגשה לבחור עיוור אחר שהלך לפנינו. "צריך