מדהים איך שר תחבורה שנכנס לתפקיד, מיד רוצה לשנות סדרי עולם דרך רפורמות״ שאפתניות, או למחוק כל זכר למהלכים שהוביל קודמו, כשבסוף לא נשאר מהן כלום ושום דבר מלבד הרצון להטביע חותם. יידע כל שר תחבורה: ביקוש מייצרים דרך היצע טוב, וזה לא רק דרך הכיס והוזלת מחירים.

כך לדוגמא היה עם מרב מיכאלי בקדנציה הקודמת כשהובילה את רפורמת "דרך שווה"״בטענה שזה יוזיל את העלות הממוצעת לנסיעה' אך בפועל גרמה להתייקרות של מחירי הנסיעה בחלק מהערים(כולל ערים בפריפריה) ולהוזלת המחירים בערים מרכזיות גדולות. הביקוש לנסיעה בתחבורה ציבורית כמובן לא השתפר ואף התדרדר. כך קורה עכשיו גם עם רפורמת "צדק תחבורתי" של השרה רגב שלא תועיל במאומה.

שר תחבורה צריך להבין בראש ובראשונה – תכנון התדירות ואופן הכיסוי של התחבורה הציבורית בישראל הינו לקוי, לא שוויוני ולא יעיל, מפלה בבירור את הפריפריה (לא כסיסמא) והדוגמאות לכך הן רבות:

• כך לדוגמא אופקים ונתיבות שהן ערים שכנות ועם אותו סדר גודל של תושבים, אך ישנן 200 נסיעות ביום מאופקים לב"ש וחזרה, לעומת 60 נסיעות יומיות בלבד! מנתיבות לב"ש וחזרה.
• דוגמא נוספת, בשעות העומס של הבוקר והערב מופעל קו 378 המהיר מהנגב המערבי לת"א רק פעם בשעה, בשאר שעות היום כשאין עומס, הוא מופעל פעמיים בשעה.

מאז עזיבתו של שר התחבורה ישראל כץ ב2019, חלה הרעה מתמדת בתנאי התחבורה הציבורית בפריפריה, בעיקר לגבי הרכבת שהיוותה מנוע צמיחה אדיר לאזור.

כך למשל בנגב המערבי צומצמה תדירות הרכבות ביותר מ-60%, בוטלו רכבות רבות בלילה ובסופי שבוע, וזמן הנסיעה לת"א התארך משעה לשעה וארבעים דקות. כעת בזמן המלחמה, זמן הנסיעה אף מגיע לשעתיים וחצי לכל כיוון.

כל אלה מתוך הנחה וניתוח שגויים של הקברניטים במשרד התחבורה, רכבת ישראל ובחברות האוטובוסים, לפיו "ניתן היצע לפי ביקוש", במקום "ניתן היצע טוב כדי לתמרץ ביקוש".

ממאנים להבין שהציבור בישראל ובפריפריה בפרט, איבד אמון לחלוטין בתחבורה הציבורית ומעדיף את הרכב הפרטי.

תחבורה ציבורית היא משאב אסטרטגי הרבה יותר משמעותי ממה שנוטים לחשוב. בזכות תחבורה ציבורית טובה, ניתן לגרום לתושבים מהמרכז לעבור לגור או לעבוד בפריפריה ולהקל על הגודש שבערים הגדולות. היא מפחיתה את זיהום האוויר ואת הגודש העצום שרק הולך ומתגבר בכבישי ישראל, וכמובן גם את כמות ההרוגים ופצועים מתאונות דרכים.

גם אם התחבורה הציבורית בישראל תהיה בחינם לכל האוכלוסיות, עדיין לא תהיה נהירה לתחבורה הציבורית כל עוד לא מתוכננת ביעילות ובחכמה מבחינת התדירות ואופן הכיסוי שלה. בכך צריכים שרי התחבורה בישראל להתמקד.