ביום חמישי האחרון קבע בג"ץ כי מדיניות גיוס מועמדים עם צרכים מיוחדים לצה"ל הינה בעיתית, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו ולא להסתמך על נהלים נוקשים לפיהם הסובל ממגבלה פיזית יצטרך להתנדב. זאת בעקבות עתירתו של דור דיין, אשר הינו בחור לבקן המבקש לשרת בחייל המודיעין ומסרבים בצה"ל להכיר בו כחייל רגיל. בתור עיוור וכבד שמיעה ששירת שלוש שנים כמתנדב בחייל המודיעין, הרגשתי חובה להתייחס למקרה זה ולהאיר את עיני הקוראים כי התמונה בצה"ל בנוגע לגיוס ושילוב מתנדבים והיחס לו הם זוכים בשירות, היא הרבה יותר קשה ועגומה ממה שנחשף עד כה בתקשורת לדעתי. אני חושב שהגיע הזמן לומר את האמת.
מפעם לפעם מתפרסמות בטלוויזיה ובאמצעי התקשורת השונים כתבות מרגשות המסקרות גיוסם של חיילים בעלי מוגבלויות שונות לצה"ל, חלקם אף כאלה הסובלים ממגבלות קשות ביותר. במבט תמים ודאי רובכם מתרגשים ורוכשים כבוד והערצה לצה"ל על היזמה המבורכת, אולם לא כך אני שהשתחררתי לפני כארבע שנים ולאחר שירות מלא וכנגד כל הסיכויים לשרוד. אני חש זעם וסלידה לנוכח הצביעות והשקר שבכתבות הללו. פשוט כואב לי כי אני יודע לאיזה יחס ותנאים זוכים באמת מרביתם של בעלי המוגבלויות המתנדבים לצה"ל. הרי הייתי שם וחוויתי זאת על בשרי ואתן מספר דוגמאות לכך:
ראשית דעו שכלפי פנים צה"ל מעדיף כמה שפחות לגייס מוגבלים לשורותיו עקב האחריות לשלומם ובצדק, אך זוהי זכותנו המוסרית לשרת המדינה וצה"ל נאלץ להכיר בכך. אולם היחס לו אנו זוכים הוא לרוב אכזרי או מסוייג ובלתי אמין בעליל. זה מתבטא באמרות של קצינים וגורמים פיקודיים אחרים כמו "הצבא לא רוצה שתתגיסו. צה"ל עשה לך טובה שהתגייסת. אתה לא מועיל לנו ועדיף שתשתחרר." ועוד כהנה וכהנה אמרות קשות ופוגעות שזכיתי לשמוע במהלך שירותי הצבאי.
מלבד זאת צה"ל לא מוכן להשקיע ולו שקל אחד בהכשרתם של מוגבלים לתפקיד מקצועי, ואפילו דורש מהם לממן בעצמם הוצאות עבור הציוד המיוחד שמשמש אותם בתפקיד. אני למשל נדרשתי לשלם מכיסי הפרטי אלף ושמונים שקל בעבור השכרת מחשב ברייל מיוחד לעיוורים ששימש אותי בתפקידי במודיעין. מחשב שסך הכול דמי השאלתו מן המרכז לעיוור מסתכמים בשלושים שקל לחודש בלבד, אולם כאמור צה"ל סירב לשלם זאת עבורי ונדרשתי לממן זאת מכיסי.
נוסף לכך זוכים אנו המתנדבים בעלי המוגבלויות לרוב להכשרה לקויה ופרמטיבית מידי אנשי הבסיס, בגלל שהצבא לא מוכן לממן עבורנו קורסים מקצועיים כמו כל חייל רגיל אחר שנשלח לבסיסי הדרכה נאותים. מה שלמשל פגע כמובן ברמת ביצוע התפקיד שלי בצורה מקצועית ואחראית כנדרש, ואז את מי אתם חושבים שהאשימו בכישלון? אותי ואת המגבלות שלי כמובן! אלא מה? וכך אט אט חשתי שמתנערים ממני ומראים לי בגסות את הדרך החוצה. ממליצים בפני בדרכים של איום ונועם כאחד להשתחרר ולהקל בכך על המערכת. עכשיו תגידו לי למה לעזאזל כל הצביעות הזו? למה חילים כמונו, עם הרבה פוטנציאל, מסירות ומוטיווציה, זוכים אפוא ליחס מחפיר ואכזרי שכזה?
לסיום ברצוני לציין כי במהלך ארבע שנים אלו שחלפו מאז השתחררתי מצה"ל, ניסיתי אפוא ליזום ולהיפגש עם גורמים בכירים שונים בצבא ובמשרד הביטחון על מנת להציע להם תכנית שלדעתי תעזור בפיתרון גיוס בעלי צרכים מיוחדים לצה"ל. ביניהם גם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. לדאבוני אף אחד לא רצה ולא הביע נכונות להתייחס אלי ברצינות ולשמוע מה יש לי להגיד ולהציע. יודעים כל הזמן לדבר על כך שהמתנדבים נותנים כוח ומחזקים את צה"ל, ושהתשובה למשתמטים היא המתנדבים, אבל בפועל לאף אחד לא באמת אכפת. כנראה שאף אחד לא רוצה בנו שם בצבא הגנה לישראל.