שילוב מוגבלים בחברה הרגילה ובעולם העסקים בפרט, די תפס בשנים האחרונות, אני אכן מסכים ומברך על כך. אולם לדאבוני לאור מקרה שחוויתי אישית, וכן מקרים נוספים עליהם שמעתי, אני תוהה האם זה באמת הולך בכיוון הנכון ואותם עסקים המשלבים עובדים מוגבלים, עושים זאת מתוך ההזדהות עם סולידאריות ושוויון, או שמא רק לצורכי תעמולה ופרסום בלבד?
אני בחור עיוור וכבד שמיעה, בוגר תואר ראשון ושני בכלכלה ומשפטים, והתחלתי דרכי לפני כשנתיים במקום עבודה מסוים, אמיד למדי, במרכז הארץ. בראיון העבודה עדכנתי מנהלי לשעבר, שהממשלה מעניקה עד 60,000 ש"ח לרכישת עזרים לעובדים מוגבלים, וסיכמנו שבמידה ואשתלב ואשאר בחברה לאורך זמן, נבקש המענק ובינתיים אשתמש בציוד שלי מהבית. בחלוף כחצי שנה אכן כך היה, והחלטנו לרכוש הציוד. אולם מסתבר שנדרשת השתתפות המעסיק בעשרה אחוזים מסך עלות הציוד הנרכש, וכן שהציוד הופך לרכוש המעסיק רק בחלוף שנה ממועד הרכישה. לכן הצעתי למנהלי לשעבר שאחסוך להם ואשלם מכיסי העשרה אחוזים הנדרשים, ובתמורה יחתמו לי ויתור על הציוד לכשתחלוף שנה לרכישה, כי ממילא אינם זקוקים לציוד מיוחד לעיוורים בחברה. לתדהמתי הביעה הסמנכ"לית הסתייגות לכך שיחתמו לי ויתור על הציוד, הואיל ולטענתה זו עבירה על החוק מבחינתם. אבל בנוגע להשתתפותם בעלות הרכישה, הם ישלמו את חלקם כנדרש, אך לאחר מכן ינכו ויחזירו לעצמם הכסף בהורדות שיבצעו מהשכר שלי בחודשים הבאים. זה היה כל-כך אנוכי ופוגע! כלומר היא אינה מוכנה לחתום ויתור על הציוד כדי שלא תעבור על החוק כביכול, אבל כדי לחסוך כסף לחברה ולגלגל העלות הזו עלי, תקין מבחינתה להתחכם ולעבור על החוק. אמרתי לה זאת והיא נבוכה כמי שנתפסה בקלקלתה וביקשה לשוחח עם המנכ"ל. לבסוף שבה אלי ואמרה שיממנו השתתפותם בעלות, אך הציעה שנצטמצם ונרכוש רק חלק מהעזרים כדי להקטין העלות. אמרתי לה שאם זה קשה להם, אז נוותר ואני אמשיך להביא הציוד שלי מהבית. היא לא הפצירה בי ונראה שרווח לה.
זוהי לצערי רק דוגמא אחת, ולאחרונה אני נחשף ושומע לא מעט סיפורים דומים נוספים. למשל בחורה חירשת אחת מרחובות סיפרה לי שעבדה בחברה מסוימת, יחד עם עוד מספר חבר'ה כמוה. יום אחד אסף אותם המנכ"ל והחתימם על טפסים לדרישת מענקים בסך מצטבר של שלושה מיליון שקלים, לצורך רכישת עזרים והנגשת הסביבה בחברה למענם. בפועל לטענתה לא נרכש או הונגש שום דבר משמעותי, ובטח שלא משהו בסדר גודל של שלושה מיליון ש"ח שקיבלה החברה כמענק.
כעת לדעתי מתעוררת השאלה האם העובדה שיותר ויותר עסקים קולטים עובדים מוגבלים, אכן מעידה על שינוי לטובה בתפיסה החברתית שלנו. חוששני שלא. לדעתי מנהלים ועסקים רבים אינם מבינים ומפנימים עדיין שעובד מוגבל הינו אחד מן המניין, והוא זכאי ליחס, השקעה ותגמול ככל האחרים. כמו שלמשל למשווק נדרש לספק רכב, מחשב וטלפון נייד, או לספר מראה ומספריים, גם לעובד מוגבל נדרש להעמיד העזרים הנחוצים ולהתייחס אליו בשוויון. נכון שאצל מוגבלים העלויות גבוהות יותר, אולם זה צריך להילקח מראש בחשבון כשחברה מחליטה לשלב עובד מוגבל בשורותיה. וכן כמובן שסך ההשתתפות בעלות צריך להיות פרופורציוני ביחס לגודל העסק המדובר. למשל עבור אותה חברה אמידה בה עבדתי, המגלגלת מיליארדי שקלים בשנה, השתתפות של כ5,000 שקלים הינה סבירה בהחלט. מאידך בית קפה זעיר המעסיק טבח נכה, גם השתתפות בסך 300 שקלים זה יפה ומספיק. לסיום חובה לציין שישנם גם מנהלים טובים וישרים, שמכל הלב משלבים מוגבלים ומתיחסים אליהם בשוויון ככל העובדים. אולם לצערי הם מעטים, והלואי שישמשו לנו דוגמא ומופת. לדעתי עלינו לעצור רגע ולעשות חשבון נפש חברתי עסקי בעניין.